עבור רבים, ימי החג מזוהים עם שמחה, מפגשים משפחתיים ואווירה חגיגית. אך לצד כל אלה, יש מי שחווים דווקא תחושות של עצב, בדידות או מתח. מצבים אלה מתעצמים במיוחד בזמנים של לחץ ואי־ודאות. בישראל, כשהמלחמה נמשכת כבר שנה שנייה ברציפות וללא פתרון נראה באופק, נוצר עומס רגשי כבד על החברה כולה.
גילי דדון רווה, פסיכולוגית קלינית בכירה במערך בריאות הנפש של קופת חולים מאוחדת, מסבירה: "במהלך השנה האחרונה אנו רואים עלייה חדה במקרים של דיכאון וחרדה כתוצאה מהמצב, וכעת – בתקופת החגים – מתווספת לכך גם רמת מתח גבוהה מהרגיל".
דיכאון בחגים היא לא תופעה חדשה. אנשים רבים מוצאים את העונה הזו מאתגרת מבחינה רגשית בשל הלחץ החברתי המוגבר להיות מאושר, גורמי לחץ כלכליים והיעדר קשרים משפחתיים קרובים או רשתות תמיכה. תחושות אלו יכולות לנוע בין עצב קל ועד דיכאון עמוק יותר, ולעתים קרובות הן מתקיימות יחד עם תחושת ניתוק מהאווירה החגיגית שסביבן. עם זאת, המצב בישראל מכניס רובד חדש של מורכבות רגשית. המלחמה המתמשכת שיבשה את חיינו, היעדרן של משפחות רבות מבתיהן, מקשה על שמירת הטקסים והמנהגים המשפחתיים המסורתיים. כמו גם ההתארגנות לגבי המוזמנים לחג היא כבר לא עניין רק של המשפחה מאחר וצריך לקבל אישורים וסוגיית המקום היא קריטית, איך מתארגנים על הבישולים לחג כשאתם עדיין בבית מלון? נוסיף על זה את הדאגות הכלכליות, תחושות הכעס, הדאגות וחוסר האונים שביומיום ואת העצב על החג שלא יהיה "אותו דבר" – ואנחנו עלולים לקבל סיר לחץ קודח. ולכן, המושג של "בלוז חג", אותה תחושת דכדוך שמופיעה לעיתים סביב החגים, עלולה להיות השנה נוכחת מתמיד.
יחד עם זאת, חשוב להבחין בין עצב, מצוקה נקודתית ודיכאון קליני. תחושת עצב או חרדה בתקופות של מלחמה הן תגובות טבעיות ומצופות. אובדן ואבל, מוחשיים ורגשיים כאחד, יכולים להתבטא בתחושות של צער וייאוש, במיוחד כאשר דרכי ההתמודדות המסורתיות – כמו התכנסות עם משפחה וחברים לארוחות חגיגיות – מופרעות. עם זאת, כאשר העצבות הופכת קבועה יותר ויותר, והעוצמה שלה נעשית חזקה יותר ויותר, ומתחילה להיראות פגיעה בתפקוד של האדם (החל מתפקודים יומיומיים כמו שינה, אכילה, שמירה על היגיינה ועוד, וכל בתפקודים גבוהים יותר שנוגעים לתפקוד בעבודה למשל) – כל אלה יכולים להעיד על דיכאון קליני, שהוא מצב שיש לטפל בו בהקדם ובאופן מקצועי.
זהו מצב בריאותי נפשי שעלול לפגוע משמעותית בתפקוד ובאיכות החיים. תסמינים שיש לצפות בהם כוללים: תחושות מתמשכות של עצב, ריקנות או חוסר תקווה הנמשכות יותר משבועיים, עייפות ואובדן אנרגיה, קושי להתרכז או לקבל החלטות, שינויים משמעותיים בשינה או בתיאבון, אובדן עניין מפעילויות שנהגנו להינות מהן, תחושות של חוסר ערך עצמי ואף מחשבות על מוות או אובדנות.
בהקשר של טראומה מתמשכת, כמו המלחמה הנוכחית בישראל, הגבול בין מצוקה נורמלית לדיכאון קליני עלול להיטשטש. אנשים עשויים לפטור את הסימפטומים שהם חווים כתגובה צפויה ללחץ ממושך, מבלי להכיר בצורך בעזרה מקצועית. בעתות משבר, היכולת האנושית להכיל ולעבד רגשות נמתחת עד קצה גבול היכולת. אנשים רבים בישראל מרגישים שהם מתבקשים לשאת יותר ממה שהם יכולים להתמודד. נדמה כאילו מכלי הנפש שלנו קטנים מכדי להכיל את כל הפחד, הצער, הכעס וחוסר הוודאות שהצטברו במהלך השנה האחרונה. כדי להתמודד עם ההצפה הרגשית הזו, חשוב להיות ערים אליה ולקחת יותר אחריות על העו"ש הרגשי, כלומר על מה שנכנס לתוכנו (האם נצפה בסרטונים עם תמונות קשות? אולי כדאי להוסיף פעילות שאנחנו אוהבים כדי להתמלא ממנה?) ועל מה שיוצא מאיתנו (עד כמה אנחנו מושקעים בעבודה? ממלאים משימות לא הכרחיות?). חשוב שנמצא דרכים לעבד רגשות ואירועים שחווינו במקום בטוח ברמה האישית (חברים, בני זוג, משפחה) או ברמה מקצועית (קבוצות תמיכה, טיפול). המשמעות היא למצוא דרכים לעבד רגשות בצורה בטוחה ובהדרגה במקום לתת להם להבנות עד כדי קריסה נפשית או פיזית.
אז מתי מומלץ בכל זאת לפנות לעזרה מקצועית? זיהוי סימני הדיכאון והידיעה מתי לפנות לעזרה יכולים להציל חיים. ככל שהמלחמה נמשכת, אנשים רבים עלולים להיות קהי חושים לגבי מצבם הרגשי, מתוך מחשבה שהם רק צריכים להמשיך להתנהל. עם זאת, אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה תחושות מתמשכות של חוסר תקווה, חוסר יכולת לתפקד בחיי היומיום, או מחשבות על פגיעה עצמית, חיוני לפנות לעזרה. טיפול יכול להציע כלים לניהול רגשות, ובמקרים מסוימים ניתן להיעזר בטיפול תרופתי שיוכל לסייע להשבת האיזון הרגשי ותחושת השליטה של האנשים על מה שקורה איתם. חשוב לשקול את העזרה התרופתית ביחד עם הרופא, בהרבה מקרים עדיף טיפול תרופתי קבוע לתקופה מסוימת מאשר כדור הרגעה כזה או אחר שעוזר מאוד ברמה המידית אבל חשוב שלא להשתמש בו לאורך זמן!
בנוסף, חשוב להכיר בכך שטראומה ודיכאון יכולים להתבטא בצורה שונה אצל אנשים שונים. חלקם עשויים להיות מסוגרים, בעוד שאחרים עלולים לחוות עצבנות או כעס. ילדים, במיוחד, עשויים להראות סימנים של דיכאון באמצעות שינויים התנהגותיים או תסמינים גופניים, כגון כאבי ראש או כאבי בטן.
מה יכול לעזור במצבים כאלה? להשאר מעודכנים אבל להציב גבולות – שימו גבולות לעצמכם ולבני המשפחה באשר לרמת החשיפה לחדשות ומשדרי האקטואליה. חמלה עצמית – היו אמפתיים וסלחניים כלפי עצמכם, גם כאשר אתם לא "בשיא הפריחה והתפקוד". גם העצים בטבע לא מלבלבים כל השנה, יש תקופות שבהן קשה יותר. דאגו להשאיר תחומי עיסוק משמעותיים לכם, וכאלה שיכולים למלא לכם את המצברים. פעילות גופנית גם היא יכולה לעזור לנהל מתח ולשפר את מצב הרוח. אפילו הליכה קצרה בחוץ יכולה לספק הקלה. אם אתם אוהבים תרבות, קולנוע, אם יש לכם תחביב – הקפידו להמשיך ולעסוק בדברים הללו.
ובעיקר, אל תהססו לפנות לעזרה – לדבר עם חברים, בני משפחה או איש מקצוע בתחום בריאות הנפש אם אתם מתקשים. כולנו חווים כעת תקופה חסרת תקדים, ואף אחד לא צריך להתמודד לבד עם הנטל הרגשי. בין אם באמצעות תמיכה קהילתית, עזרה מקצועית או טיפול עצמי, חשוב לנווט את הרגשות הקשים ולא להתמודד איתם לבד. ארווין יאלום, סופר ופסיכולוג אמריקאי, תיאר פעם באחד מסיפוריו הקצרים בספר "תליין האהבה" את האדם כמי ששט לבדו בסירה קטנה על פני הים, הוא סובל ומרגיש שהוא לבדו. וכאשר הוא מצליח להדליק לעצמו עששית קטנה להאיר לו את החושך, הוא מצליח לראות עוד אורות של עששיות אחרות, בסירות נוספות ששטות בים הזה. ויש בזה משהו מנחם. תיעזרו באחרים, תהיו שם בשבילם ותזכרו שהם יכולים להיות שם בשבילכם
