חג הפסח ייחגג גם השנה בצל אירועי ה-7 באוקטובר, החטופים שעדיין בעזה, והלחימה שהתחדשה בצפון ובדרום. מציאות מורכבת זו עלולה לעורר חששות ופחדים בקרב הילדים. יואב רודניקי, פסיכולוג קליני, מנהל מרפאת ברה"ן ילדים ונוער, במאוחדת גבעת שמואל, מסביר כיצד הכנה מוקדמת והסברים מעמיקים יסייעו למנוע חרדה ובלבול
חג הפסח מעורר בלב רבים תחושות של שמחה וציפייה. ליל הסדר, ארוחת החג העשירה והמושקעת, ואיחוד המשפחה הכולל לעיתים מפגש מחודש עם קרובים שלא ראינו זמן רב. נוסף על כך, רבים מאיתנו מקפידים על לבוש חגיגי וחדש, והילדים מצפים בהתרגשות רבה לקריאת ההגדה, לגניבת האפיקומן וטקס החזרתו תוך "משא ומתן" על המתנה.
השנה, אירועי ה-7 באוקטובר ממשיכים להעיב על חגיגות חג הפסח. החטופים שעדיין שבויים בעזה, חידוש הלחימה בדרום ואף בצפון, והמתקפות שהתחדשו מצד החות'ים, מעלים סימני שאלה כבדים לגבי היכולת להתכנס ולחגוג כרגיל. לאור מורכבות התקופה משפחות רבות מתכנסות ללא יקיריהן שנחטפו, משפחות שהצטרפו לאחרונה למעגל השכול יחושו בעוצמה את הכאב והאובדן של קרוביהן שנפלו, ומשפחות מילואימניקים יחגגו בצל היעדרותם של הורים או ילדים. לצד אלו, גם המצב הכלכלי הקשה והדאגה לעתיד מעמידים בפנינו אתגרים נוספים, הלחץ שמאלץ אותנו לצמצם הוצאות, והדאגה הבלתי פוסקת של "מה יהיה?".
אלו רק דוגמאות מעטות מהמורכבות הייחודית שתמשיך ללוות אותנו גם השנה. אם נחשוב על כך שגם אנו כמבוגרים מגלים קושי להתמודד, נבין שלילדים שלנו קשה פי כמה וכמה. הילדים חשופים למידע רב שפעמים רבות הוא חלקי ובמקרים אחרים לא מהימן. התוצאה – תחושות של בלבול וחרדה העלולות לעלות דווקא כשהמבוגרים מסביב מנסים ליצור מציאות אחרת, כמו בליל הסדר.
ניתן לדמות אירועים מעוררי רגש רב, כמו חג הפסח, לזכוכית מגדלת. זכוכית מגדלת לא יוצרת יש מאין, אלא מגדילה ומעצימה את הקיים. אם יש חרדות, אלו צפויות לעלות ולצוף. אם יש בלבול, הוא ימצא את דרכו החוצה בגלל (או בזכות) עוצמת החג. ילדים שחווים קשיים כגון הורה שנמצא במילואים, או חלילה קרוב שנפצע במלחמה, ילדים שעדיין מפונים מבתיהם עשויים לחוש חוסר ביטחון דווקא כאשר המשפחה מתכנסת. חלקם יכולים גם לתהות איך ניתן לחגוג כשהחטופים עדיין נמצאים בעזה. יהיו כאלה שירגישו חרדה עמוקה כאשר יגיע הרגע לקיים את מנהג החג לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, שמא יבואו מחבלים. ילדים עלולים לחשוב שהמשפחה ענייה, ממש כמו בסיפורי הילדים אותם הם מכירים, אם הם נדרשים לצמצם את הבקשות למתנות לחג.
כאשר עולות שאלות שאין להן תשובה פשוטה, שביטולן במילים כמו "יהיה בסדר" רק יגבירו את המצוקה, אנו נדרשים לגלות סבלנות ורגישות רבה, ולכן אין להשאיר זאת לרגע האחרון. באירוע עצמו, אנו עלולים למצוא את עצמנו עסוקים בהכנות ובאירוח, חסרי סבלנות, מתוחים, עייפים, והתשובות שניתן עלולות להיות לא תואמות ובוודאי לא מספקות.
הכנה מראש היא המפתח לאירוע בו ניתן יהיה לשלב בין שמחה ועצב, מבלי לחשוש שהאחד יגרע מן השני. שיחה מוקדמת עם הילדים יכולה להוות הזדמנות בה ניתן יהיה לדבר על המצב, להבין מה הילד יודע על המתרחש מסביב. בשיחה כזאת גם נוכל להקשיב לחששות של הילד ולבלבול בו הוא נמצא. נוכל להסביר מה עתיד להתרחש בחג עצמו, מי יגיע (ומי לא), האם יהיו הבדלים או הגבלות השנה לעומת שנים קודמות ומה משמעות הצמצום וההגבלה ועוד. במילים אחרות, להדגיש עבורם את מה "שיש" מבלי לגרוע או להסתיר את מה ש"חסר".
לסיכום, חג הפסח מעלה קונוטציות רבות ושמחות. גם בזמנים מורכבים כמו אלה, אנו יכולים לחגוג ולשמוח. כהורים אנו נדרשים לעזור לילדים שלנו להגיע להבנה מלאה (ככל האפשר) של המציאות, וזאת על ידי התייחסות גם לדברים הטובים שיש, לצד התייחסות לכאב, לחרדה לבלבול. אם ננסה לטאטא זאת מתחת לשטיח, אנו עלולים למצוא את עצמנו בדיוק במצב הפוך ממה שהתכוונו. כאמור, רק התייחסות מלאה, רחבה, משלבת, היא זו היכולה להקנות ביטחון, דבר שבתורו יעזור ליהנות ממה שיש.
