מחקר של קופת חולים מאוחדת ואוניברסיטת אריאל מצא כי פעולות יומיומיות פשוטות כמו הליכה, טיפול בגינה או טיול קצר עם הכלב, תורמות לניהול מחלת הסוכרת, גם ללא פעילות ספורטיבית מאומצת: "זהו שינוי תפיסתי חשוב: לא רק פעילות גופנית מאומצת, אלא עצם השילוב של תנועה ומשמעות ביום־יום"
מחקר חדש של קופת חולים מאוחדת ואוניברסיטת אריאל, בחן כיצד פעולות שנראות "רגילות" כמו: סידור הבית, טיפול בצמחים או יציאה להליכה קצרה, משפיעות על מדדי האיזון הסוכרתי ועל איכות החיים הפיזית והנפשית של המטופלים. המחקר נערך על 99 מטופלים עם סוכרת מסוג 2 הנמצאים במעקב במכוני הסוכרת של מאוחדת במשך 3 שנים. המאמר פורסם בכתב העת המוביל בריפוי בעיסוק THE AMERICAN JOURNAL OF OCCUPATIONAL THERAPY (AJOT).
ממצאי המחקר מתפרסמים לקראת יום הסוכרת הבינלאומי, שיצוין השבוע ברחבי העולם ומדגישים את חשיבות הפעילות היומיומית כחלק מאורח חיים בריא לניהול המחלה. את המחקר הובילו דינה רוזן, מנהלת תחום ריפוי בעיסוק במאוחדת מחוז דרום, וד"ר אורית שגב-יעקובובסקי, המחלקה לריפוי בעיסוק באוניברסיטת אריאל, בשיתוף פעולה עם פרופ' מאנשה מירזה מאוניברסיטת אילינוי בשיקגו, שביקשו לבחון כיצד פעילויות שונות בחיי היום־יום, בעבודה, בבית, בפנאי או בלמידה, משפיעות על המעורבות של מטופלים בניהול מחלת הסוכרת (DSM). החוקרות ביקשו לזהות אילו עיסוקים תורמים להתמדה בניהול העצמי בסוכרת, ואילו עלולים דווקא לעכב את הניהול העצמי.
עיסוק פעיל גם לא ספורטיבי, משפר את האיזון
הממצאים הראו כי אנשים שעסקו בפעילויות הכוללות תנועה, גם אם אינן מוגדרות כפעילות ספורטיבית, הצליחו יותר לבצע באופן עקבי את המשימות הדרושות לניהול המחלה, כגון: נטילת תרופות, שמירה על תזונה מאוזנת, ביצוע פעילות גופנית, ומעקב אחר ערכי הסוכר. לעומתם, משתתפים שעסקו בעיקר בפעילויות יושבניות כמו קריאה, צפייה בטלוויזיה או גלישה ממושכת בטלפון, הפגינו רמות נמוכות יותר של ניהול עצמי.
"סוכרת היא מחלה שמחייבת משמעת יומיומית וניהול קפדני של אורח החיים מדידות, נטילת תרופות, תזונה ופעילות גופנית. מסבירה דינה רוזן, יוזמת המחקר ומנהלת תחום ריפוי בעיסוק במאוחדת מחוז דרום. "מצאנו שדווקא שילוב הפעולות האלה בשגרת היום, כחלק טבעי מהחיים ולא כמטלה רפואית, תורם לשמירה על איזון. זה יכול להיות טיול קצר, טיפול בגינה, בילוי חברתי ותרבותי, או עזרה לנכדים, כל מה שמוציא את האדם מעמדת הצפייה לעשייה פעילה". ד"ר אורית שגב-יעקובובסקי מוסיפה: "פעילות בילוי ופנאי, וסך הפעילויות שהאדם עושה הן קשורות לביצוע פעילות גופנית שחשובה ביותר לאיזון הסוכרת".
בין פנאי, עבודה ואיכות חיים פיזית ונפשית – מה באמת משפיע?
במסגרת המחקר נותחו נתונים משאלונים רפואיים ואישיים שמילאו המשתתפים, לצד נתוני מעקב ממכוני הסוכרת של מאוחדת. ניתוח המידע העלה כי לא סוג הפעילות הוא הגורם המכריע, אלא עצם המעורבות והעשייה האקטיבית במהלך היום. החוקרות מצאו כי מטופלים ששמרו על שגרה פעילה – גם אם לא עסקו בפעילות גופנית מובהקת – הפגינו יציבות גבוהה יותר בניהול הסוכרת.
"אספנו נתונים מ-99 משתתפים בהם 55 גברים ו-44 נשים בגיל ממוצע של 65. רובם חיו עם סוכרת מסוג 2 מעל לעשור ורמות הגלוקוז שלהם היו מעל לנורמה", מסבירה רוזן. "מצאנו כי עיסוק קבוע בפעילויות פשוטות כמו טיפול באחרים, תחביבים או תנועה מתונה תורם באופן מובהק להתמדה בטיפול ולאיכות חיים נפשית ופיזית. זהו שינוי תפיסתי מהותי של החשיבות בשילוב תנועה ומשמעות ביום־ יום, אשר במקרים רבים לא דורשות הרבה מאמץ".
מסקנות המחקר מצביעות על הצורך להרחיב את נקודת המבט הטיפולית בחולי סוכרת, כך שתתמקד לא רק בהיבט הרפואי אלא גם בהרגלי היומיום ובאיכות החיים. החוקרות מדגישות כי הכרת שגרת יומו של המטופל חשובה מצד אחד להתאמת ההמלצות לפעילויות שהוא כבר מבצע ומצד שני לעידוד ולהרחיב את סך הפעילויות, עשויות לשפר משמעותית את אורח החיים התומך ביכולת ניהול העצמי בסוכרת.
