זה מתחיל בדברים הקטנים: פקק שלא זז, הודעה מיותרת, שאלה אחת יותר מדי. אנחנו נוטים לקרוא לזה חוסר סבלנות או אופי רגזן, אבל לדבריו של ד"ר מג'ד זייד, נוירולוג במאוחדת מחוז דרום, לא פעם מדובר בתגובה מוחית לעומס מתמשך, כזה שמצטבר בלי שנשים לב ומשפיע על הדרך שבה המוח מווסת רגשות. מתי רגזנות היא תגובה טבעית ללחץ יומיומי ומתי סימן שדורש בירור רפואי?
ב־29 בינואר מציינים בעולם את "יום הרגזנות הבינלאומי", יום שנולד בהשראת דמותו הנרגנת והצינית של הקומיקאי וו. סי. פילדס. מאחורי הקריצה וההומור, רגזנות עשויה להיות הרבה יותר מבדיחה. "רגזנות היא לא תכונת אופי אלא ביטוי לפעילות מוחית", מסביר ד"ר מג'ד זייד, נוירולוג במאוחדת מחוז דרום. "המוח אחראי לא רק לחשיבה ולתנועה, אלא גם ליכולת שלנו לעצור, לשקול ולהגיב בפרופורציה. כשהמערכת הזו נשחקת, הרגזנות עולה".
ויסות רגשי תקין נשען על איזון בין אזורים במוח שאחראים לזיהוי סכנה ותגובה מהירה, לבין אזורים שאחראים על בלימה, שיקול דעת ובקרה. כשהאיזון הזה מופר בגלל עייפות, סטרס, חוסר שינה, כאב מתמשך או פגיעה מוחית, המוח נכנס למצב תגובתי יותר, והתגובה הרגשית הופכת מהירה, חדה ולעיתים בלתי פרופורציונלית.
לרגזנות מתמשכת יש גם השלכות בריאותיות. מחקרים מצביעים על כך שאנשים שחיים במצב של כעס ועוינות נמצאים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. כמו כן, רמות גבוהות של הורמוני סטרס לאורך זמן מחלישות את מערכת החיסון, נתון משמעותי במיוחד בעונת החורף. מנגד, גם הדחקת כעס אינה פתרון: "הדחקה של רגשות שליליים עלולה להיות מזיקה לא פחות מהתפרצות", אומר ד"ר זייד, "והיא נקשרת לעלייה בלחץ הדם, לכאבי ראש, לבעיות עיכול ולהפרעות שינה".
מתי רגזנות נחשבת תגובה נורמלית
"רגזנות אינה בעיה רפואית כאשר היא מופיעה בתגובה ברורה לעייפות או לחץ, חולפת עם מנוחה ואינה פוגעת בתפקוד או בקשרים בין-אישיים", מסביר ד"ר זייד. "אבל רגזנות חדשה שאינה אופיינית לאדם, כזו שמחמירה עם הזמן, מלווה בשינוי אישיות, באימפולסיביות או בקושי בוויסות רגשי ובוודאי כשהיא מופיעה לצד תסמינים נוירולוגיים נוספים, דורשת בדיקה. במקרים כאלה זו לא ‘בעיה של אופי’, אלא סימן שמערכת הוויסות המוחית זקוקה להתייחסות".
במצב של רגזנות מתמשכת, המוח פועל במעין "מצב חירום". אזורי הרגש פועלים בעוצמה גבוהה, בעוד שהאזורים שאחראים על שליטה והרגעה מתקשים לאזן. התוצאה היא דריכות יתר, רגישות גבוהה לגירויים ותחושה שדברים יומיומיים "יוצאים מפרופורציה".
איך מחזירים את מערכת העצבים לאיזון
לדברי ד"ר זייד, יש גם דרכים פשוטות ויומיומיות שיכולות לסייע למערכת העצבים לחזור לאיזון. "המטרה אינה לדכא רגשות או לא לכעוס, אלא לאפשר למוח לצאת ממצב חירום ולחזור לפעולה מאוזנת", הוא מסביר.
אחת הדרכים היעילות לכך היא שימוש בהומור ו'באוורור רגשי'. צחוק ושיתוף עם אדם קרוב, כל עוד הם נעשים באווירה לא שיפוטית, מסייעים לפריקת מתח ומפחיתים את רמות הורמוני הסטרס בגוף. כשנותנים לרגש מקום ולא מנסים להדחיק אותו, מערכת הוויסות במוח מצליחה לפעול בצורה מאוזנת יותר.
גם לתנועה גופנית יש תפקיד משמעותי. פעילות מתונה, אפילו הליכה קצרה או מתיחות קלות, מזרימה דם, מחממת את הגוף ומשחררת אנדורפינים, חומרים טבעיים שמשרים תחושת רגיעה ומשפרים את מצב הרוח. "בחורף, ובתקופות של עומס, הגוף נוטה להיות מכווץ יותר, והכיווץ הפיזי משפיע ישירות על המתח הרגשי", מסביר ד"ר זייד.
כלי נוסף וזמין במיוחד הוא נשימה מודעת ואיטית. כאשר אנחנו נושמים עמוק ובקצב איטי, אנו מפעילים מנגנון עצבי שמאותת למוח כי הסכנה חלפה. פעולה פשוטה זו יכולה להפחית דופק, להרגיע את מערכת העצבים ולהחזיר בהדרגה את תחושת השליטה והאיזון.
"פחות רגזנות לא אומר לוותר על רגשות", מסכם ד"ר זייד. "זה אומר לתת למוח את התנאים שבהם הוא עובד הכי טוב בשבילנו ובשביל מי שסביבנו".
