פסקי דין העוסקים ברשלנות רפואית מחייבים לעיתים את בית המשפט לדון בהעברת נטל הראיה. תובע אשר פונה לחדר מיון לאחר שנפל מסוס הופנה לביצוע צילום רנטגן של ידו השמאלית, ולאחר מספר שעות שוחרר לביתו בהמלצה לנטילת משככי כאבים היות ובצילום לא נמצא ממצא חריג. התובע חזר לאחר ארבע שעות אל חדר המיון והניח כי נגרם לו שבר, אולם האורטופד התורן לא בדק אותו או עיין שוב בצילומים.
התובע נשלח לביתו שוב ובמהלך הימים הבאים הכאבים המשיכו. לאחר שבוע חזר התובע וסיפר לרופאים בחדר המיון כי כאביו התגברו. גם במקרה הזה אף רופא לא בחן את הצילום הראשונים או הפנה את התובע אל אורטופד מומחה. עם זאת, הרופאים שמו את ידו של התובע בסד ולאחר מספר ימים הוא התייצב במרפאת חוץ. באותה מרפאה הוא נבדק לראשונה על ידי אורטופד אשר זיהה את השבר. התובע הופנה לניתוח ולאחר מכן הוגדר בתור סובל מהגבלה קשה של תנועות ביד שמאל.
למאמרים ופסקי דין נוספים בנושא רשלנות רפואית – https://www.jewishmedicallaw.com/.
מתי ניתן לקבוע כי "הדבר מדבר בעד עצמו"?
כתב התביעה המופיע בפסק הדין מציג את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ולכן מנסה להעביר את נטל הראיה לנתבעים. על פי כתב התביעה, העובדים והרופאים אחראיים למצבו היות והתרשלו בזיהוי צילום הרנטגן, הפנייתו לרופאים מומחים או ביצוע ניתוח מתאים. בית המשפט קיבל את טענתו של התובע ופסק פיצויים גבוהים. יש לציין כי טרם התאונה עסק התובע בשירותי אחזקה של ציוד מכני כבד, מה שיתקשה לבצע לאחר ההגבלה ביד.
בית המשפט פסק פיצויים על סך 100,000 ש"ח בגין כאב וסבל, פיצויים של 111,650 ש"ח בגין הפסד שכר עבר ועוד 91,457 בגין הפסד שכר עתידי. סך כל הפיצויים שקיבל התובע עמד על 303,107 ש"ח. פסק הדין קבע כי הנתבעים לא נקטו אמצעי זהירות סבירים ולכן התרשלו בתפקידם. העברת נטל הראיה שימשה את כתב התביעה במקרה הזה בצורה מוצלחת, והקלה על התובע להציג את טענותיו ולהוכיח אותן בפני בית המשפט.